מזל טוב! החלטתם שאתם רוצים ללמוד בחו"ל, זאת החלטה נהדרת וגדולה. ממש גדולה. כל כך גדולה עד שאתם מתחילים לחשוש שאולי אתם בכלל לא מתאימים. ולמה שמישהו ירצה לקבל דווקא אתכם לאוקספורד או ייל או כל אוניברסיטה יוקרתית אחרת? הרי יש אנשים הרבה יותר מוצלחים מכם בחוץ.
ברוכים הבאים לתסמונת המתחזה – התסמונת שמונעת מכם להגשים את החלומות שלכם, וגורמת לכם להרגיש לא מספיק טובים גם אחרי שכבר התקבלתם. הבשורות הטובות? אפשר להתגבר עליה. הבשורות היותר טובות? כולנו חווינו אותה.
זה טבעי להרגיש חוסר ביטחון
תואר שני באוניברסיטה מובחרת באמת נשמע כמו משהו מפחיד וגדול, שרק מעטים יכולים להשיג. חוסר הביטחון שנמצא אצל כולנו רק מתחזק כשאנחנו מנסים להשיג מטרה שמרגישה כל כך ענקית. זכרו שהפחד שאתם חשים מול ההגשה הוא טבעי, אבל הוא לא חייב לעצור אתכם. ההבדל ביניכם לבין ישראלי אחר שכבר התקבל למלגה יוקרתית הוא קטן – הוא כבר הגיש את הטפסים.
היתרון שלנו כישראלים
נכון, אנחנו מתמודדים על המקום במלגות מול סטודנטים מכל העולם, וזה בהחלט יכול להיות מרתיע. זה הזמן להזכיר שאנחנו כישראלים מביאים ערך משמעותי שאין לאחרים – גם כל אחד מאיתנו בפני עצמו, עם הסיפור האישי שלו, וגם עצם חוויית החיים המאתגרת והיסודית שלנו כאן במדינה.
סיפור ההצלחה של נמרוד הרץ
נמרוד הרץ הוא חבר בקהילת הפייסבוק שלנו ושמח לשתף מהסיפור האישי שלו בתהליך הקבלה לדוקטורט בפסיכולוגיה ומדעי המוח. לתוכניות דוקטורט צריך להגיע עם ניסיון מחקרי משמעותי, כלומר לעסוק במחקר עוד בתארים בארץ.
מה היו החששות שלך לפני ההגשה?
קודם כל חששתי מאוד מהאכזבה של לא להתקבל. הגשתי מועמדות לתוכניות מאוד תחרותיות, והסיכוי "להיכשל" היה מאוד ריאלי, גם לסטודנט טוב. בנוסף, עבדתי הרבה שנים על "בניית מועמדות": צבירת הישגים שיהפכו אותי למועמד טוב למוסדות אליהם התמיינתי ובדרך וויתרתי על שתי הצעות לדוקטורט בארץ, כך שמבחינתי השקעתי הרבה וויתרתי על הרבה בשביל לנסות משהו שהסיכוי להצליח בו הוא מאוד לא וודאי.
מעבר לכך, תהליך ההגשה מלווה בהשקעה רגשית עצומה, השקעת זמן ולחץ מתמיד. הייתי צריך לדעת שאני up to it לפני שהתחלתי. וכמובן, איך לא, חששתי (ואני עדיין חושש) מהמעבר לחו"ל.
מה גרם לך להגיש מועמדות בסופו של דבר?
תמיכה ועידוד אדירים. הן מצד המשפחה שלי והן מצד המנטורים המקצועיים שלי – מנחה התזה והבוס שלי בעבודה. האמונה של אנשים אחרים בצעד הזה וביכולת שלי להתקבל הייתה קריטית עבורי, והנכונות של המשפחה לעמוד מאחורי הייתה משמעותית מאוד.
לקחתי את ההגשה בצעדים קטנים ועשיתי לעצמי "מבחני רצינות". הצעד הראשון היה לפנות במייל למנחים פוטנציאליים מחו"ל ולהציע את עצמי, אח"כ עשיתי את הTOEFL, ואז היה תהליך ההגשה עצמו על עשרות טפסיו וה-Personal statement.
במקרה שלי, גם היו לי ראיונות, כולל ראיון מול פאנל של 6 פרופסורים מקיימברידג' ויום של 4 ראיונות רצופים בPenn אחד אחרי השני. אלו היו חוויות מאוד מאיימות. כל צעד כזה היה מבחן רצינות קטן שאחריו אמרתי לעצמי: "אם אתה מוכן לעבור את כל זה כנראה שאתה ממש רוצה להתקבל". כל הצלחה בשלב קטן בדרך הייתה זריקת ביטחון להמשך.
האם הסביבה שלך השפיעה על קבלת ההחלטה?
מאוד! לאורך כל התהליך התייעצתי עם המון אנשים, גם כאלו שמכירים אותי אישית או מקצועית, וגם אנשים שלא הכרתי מראש, אבל חיברו בינינו ויכולתי להתייעץ איתם, כולל כאלו שהיו מאוד רחוקים מהתחום שלי.
מה יכול לעזור לסטודנטים שמתלבטים אם להגיש את עצמם למלגות?
לדבר עם כמה שיותר אנשים ולקבל כמה שיותר פרספקטיבות. אני ממליץ להקיף את עצמך בצוות של "מומחים חלקיים", שכל אחד מבין באספקט קטן מתוך הדבר הגדול הזה שנקרא הגשת מועמדות.
יש לך טיפ לאנשים שמרגישים שהם סובלים מתסמונת המתחזה?
תסמונת המתחזה טבעית ותבוא. נסו להיאחז בהישגים קשיחים. הייתם תלמידים טובים בארץ? יש פרופסורים שמתלהבים מכם? זימנו אתכם לראיון? כל אלו הם עדויות שאתם מביטים לאוניברסיטאות האלו בעיניים!
עצם האומץ להגיש הוא כבר בפני עצמו הוכחה שאין לכם במה להתבייש. אל תהיו אלו שעוצרים את עצמכם. אם אתם אכן לא מתאימים (וכנראה שזה לא המצב) אחרים כבר יגידו לכם את זה. כל עוד אנשים שאתם מעריכים מוכנים לגבות אתכם היאחזו בזה ולכו קדימה.
נמרוד משתף בכמה טיפים שיכולים לעזור לכל מי שמתכנן ללמוד תואר שלישי מעבר לים:
בנו מועמדות: החלטתם שאתם רוצים להגיש? מעולה, עכשיו קחו שנה וחצי בה תצברו הישגים שיהפכו אתכם למועמד/ת תחרותי/ת. במקרה של דוקטורט אמפירי מדובר בעיקר על התנסויות מחקריות ומאמרים.
נסו ליצור קשר עם פרופ' מחו"ל שתרצו לעבוד אצלו. כדאי להגיע דרך קשרים, אבל גם לשלוח אימייל זה מקובל מאוד ועובד, אל תתביישו.
נסו להיכלל ככותבים למאמר. לכו לראש המעבדה בה אתם עובדים ותגידו לו או לה שאתם חולמים ללמוד בחו"ל ומוכנים לעבוד ימים ולילות כדי להיכתב במאמר. רוב הפרופסורים אוהבים חוצפה חיובית ויזרמו אתכם (אבל אז חובת ההוכחה עליכם).
הכירו את המערכת: מגישים לאוניברסיטה בארה"ב? תתחילו ללמוד את המערכת, התרבות האקדמית, המונחים ובמיוחד – הכירו את התוכנית הספציפית שמעניינת אתכם.
מתלבטים אם אתם מתאימים למלגה? התמודדתם בעצמכם עם תסמונת המתחזה? אנחנו בקהילה מחכים לתמוך בכם בדרך.